מה לבדידות ולאהבה?

ישנם שני רגשות שלעתים קרובים אחד לשני ולעתים מנוגדים. רגשות אלו באים לידי ביטוי לעתים תכופות בקליניקה: בדידות ואהבה. אהבה אמורה להיות ה"נוגדן" כנגד הבדידות הקיומית וזו של חיי היומיום. מצד שני, כאשר באהבה יש חסכים, עולה תחושת בדידות עמוקה יותר מאשר אנו לבד. 

אני אוהבת מה שכתב בולבי בספרו הנפלא "בסיס בטוח": "איש לא יוכל להשיב לעולם לילד את האהבה ותשומת הלב להן נזקק ואשר אותן לא קיבל בילדותו" 

אהבת אם, במקרים לא פתולוגיים, מתפתחת לאיטה, החל מההחלטה להביא ילד לעולם, דרך ההיריון וממלאת את הלב בלידה ואחריה. באהבה זו קיים פרדוקס – מצד אחד, האם עוד לא מכירה את תינוקה, הוא חדש לה ומצד שני, הוא כבר חלק בלתי נפרד ממנה, מוכר לה לחלוטין. 

אהבת אם נורמלית היא אבן דרך חיונית ביותר להתפתחות תקינה של תינוק לאדם בוגר. זו לא אהבה שוויונית משום שהיא מתחילה עם תלות, אך היא מתקיימת בין שני סובייקטים ונמשכת על פי בחירתם. 

אהבת אם אמורה להיות בלתי מותנית, אלטרואיסטית מטיבה וחסרת אנוכיות. ישנן דוגמאות רבות לאימהות שהיו מוכנות להקריב או לסכן הכל, כולל את עצמן למען ילדם. באמצעות האהבה, האם יוצרת סביבה מחזיקה ובכך מאפשרת לתינוק לפתח את האני האותנטי שלו וליישמו בהמשך חייו. 

פסיכולוגים גילו שהתינוק זקוק לאמו על מנת לשרוד, אבל נוצרת ביניהם התקשרות, מערכת יחסים רגשית שאינה מבוססת רק על האכלה וטיפול. ללא התקשרות זו, חלה פגיעה אנושה בהתפתחות הרגשית והחברתית של התינוק. גם אם ההתנסויות הראשוניות לא היו בשליטתו של התינוק, תיתכן אצלו הפרעה קשה בהמשך חייו. הוא עלול לסבול מחרדת נטישה, כעס, חרדה, אשמה, ייאוש, בדידות, ריקנות וניתוק רגשי. 

ללא אהבת אם והתקשרות מיטיבה, התינוק  ניזוק בחלקים משמעותיים של העצמי שלו. הדבר יתבטא גם במערכות יחסים והתקשרויות אחרות שייכשל לקיים.  

עם אהבת אם טובה דיה התינוק יצליח להתפתח לאדם בריא ומתפקד עם עצמי תקין, ולזה הרי כולנו שואפים!