מניחה ששמעתם על המושג "ביטוי בפעולה", מושג המתייחס להתנגדות המטופל לטיפול וביטוי של ההתנגדות בדרך עקיפה, על ידי התנהגויות בולטות
כשם שמטופל יכול להגיע בזמן אך לא לשתף פעולה, לבוא ולדבר בסיסמאות במקום להיות פתוח וכנה, לשתוק או להיות תוקפני, כך הוא גם יכול לאחר כדי להביע עמדה
היה לי מטופל שאיחר באופן קבוע למפגשים. היה קושי גדול לקבוע אתו מועד למפגש וגם אחרי שקבענו, הוא שינה והזיז כל פגישה מספר פעמים. פעם הוא איחר ב- 45 דקות מתוך השעה הטיפולית
הטיפול של אותו מטופל היה מאתגר, ובמהלכו עלו תכנים מורכבים וחוויות רגשיות טעונות. האיחורים שלו היו חלק מאקטינג אאוט, במובן שהתוכן הרגשי נחווה על ידיו כמאיים וכבלתי נסבל
האיחורים שלו במקרה זה, ביטאו קונפליקט פנימי שלו בין רצונו להגיע לטיפול ולפתוח נושאים מורכבים ומכאיבים לבין החשש שלו מכך
יחד עם זאת, תמיד צריכים להיות פתוחים לעוד סיבות חלופיות. ייתכן שהמטופל כעס עלי כמי שאצלי ואיתי עלה הקושי ולכן איחר במקום לבטא כעס
ייתכן שלא היה בטוח אם יש בו מספיק כוחות נפש להעמיק בתהליך בשלב זה בחייו. ייתכן וניסה לבחון את הגבולות שלי ולאמר לי, לא במלים, עד כמה חשוב לו שאהיה שם עבורו. אולי הדיאלוגים הממושכים בינינו בנוגע לקביעת המועד והשעה, שהתרחשו לרוב מעבר למפגש עצמו, היו קשורים בצורך שלו להרגיש שיש לו מקום (נוסף) אצלי.
ניתן לפתוח את נושא האיחורים בחדר במסגרת הגישה של "כאן ועכשיו". שווה להתעכב על מה זה אומר על קשר מטפל-מטופל עבורו. אפשר גם לבחון אם זה קורה לו בעוד מקומות, באילו מצבים ומה המשמעות של זה בעיניו
אותו מטופל הגיע לטיפול במשבר חריף ולאחר מספר חודשים של בחינה פנימית של הנושאים הטעונים, חש ביטחון רב יותר ביכולתו לפתור משברים גם בעתיד. הרעיון הוא לאפשר למטופל חופש פנימי גדול יותר ושיפור התקשורת המילולית בינו לעולם גם בנושאים מאתגרים